Le texte Le vocabulaire Les révisions
Eirouvine
Daf 82a
גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית?! מָר סָבַר פְּלִיגִי, וּמָר סָבַר לָא פְּלִיגִי.
Traduction
Are you raising a contradiction between the opinion of one person and that of another? In other words, a difficulty cannot be raised from the statement of one amora against those of another. One Sage, Shmuel, maintains that Rabbi Yehuda and the Sages disagree, and one other Sage, Rabbi Yehoshua ben Levi, maintains that they do not disagree.
Rachi non traduit
גברא אגברא. דר' יהושע בן לוי אדשמואל שמואל דאמר הלכה סבר פליגי ור' יהושע סבר לא פליגי:
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה ''אֵימָתַי'' וּ''בַמֶּה'' בְּמִשְׁנָתֵינוּ — אֵינוֹ אֶלָּא לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי חֲכָמִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ''אֵימָתַי'' לְפָרֵשׁ, וּ''בַמֶּה'' לַחֲלוֹק.
Traduction
The Gemara analyzes the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi cited in the course of the previous discussion. With regard to the matter itself: Rabbi Yehoshua ben Levi said that any place where Rabbi Yehuda says when, or in what case are these, in the Mishna, he intends only to explain the earlier statement of the Rabbis, not to disagree with them. And Rabbi Yoḥanan said: The term when indicates that Rabbi Yehuda comes to explain, but the phrase in what case is this, indicates that he intends to disagree.
וְ''אֵימָתַי'' לְפָרֵשׁ הוּא? וְהָא תְּנַן: וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִים: הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא, וּמַלְוֶה בְּרִיבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: Is the word when invariably a sign that Rabbi Yehuda merely seeks to explain? Didn’t we learn in a mishna: The following people are disqualified by the Sages from giving testimony, as they are people who commit transgressions for profit: One who plays with dice [kubiyya] for money, and one who lends money at interest, and those who fly pigeons, i.e., people who arrange competitions between pigeons while placing wagers on which bird will fly faster. The reason for their disqualification is that those who play games of chance do not fully relinquish ownership of their gambling money, as they expect to win their bet. Consequently, one who accepts money in such circumstances has effectively taken something that the giver has not wholeheartedly handed over, and he is therefore like a robber, at least by rabbinic decree. The list of those disqualified from giving testimony includes merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, which may be eaten but may not be sold as an object of commerce.
Rachi non traduit
הפסולין. לעדות דכולן גזלנין מדבריהן הן דאסמכתא לא קנייא ומגזל גזיל ליה:
בקוביא. בעירבון:
מפריחי יונים. אי תיקדמה יונך ליוני:
סוחרי שביעית. דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה וזה שחומד ממון לעבור עבירה על הממון רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד (שמות כג):
Tossefoth non traduit
ואלו הן הפסולין. מפורש בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד:):
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי — בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הִיא, אֲבָל יֵשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא — הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
Traduction
Rabbi Yehuda said: When is this so? When he has no occupation other than this one, but if he has a worthy occupation other than this, although he also earns money by these means, this person is qualified to give testimony. Rabbi Yehuda maintains that one who earns money by means of games of chance is not a criminal or a robber. Rather, the reason why these people are disqualified from giving testimony is because they are not occupied in the constructive development of the world. As they earn their money without effort, they do not care about the monetary losses of others. Consequently, if they have any other occupation, they are valid witnesses.
Rachi non traduit
בזמן שאין להם אומנות אלא היא. דקסבר ר' יהודה אסמכתא שהוא נסמך על דעתו שהוא ינצחנו ועל אותה אסמכתא הוא מתנה קניא ולאו גזלנין נינהו ופסולייהו לפי שאין עסוקין בישובו של עולם דכיון דאין מכירין ובקיאין בטורח וצער בני אדם אינן חסין על חבריהן מלהפסידן ממון:
Tossefoth non traduit
אמר ר' יהודה אימתי כו' בזמן שאין לו אומנות כו'. אע''ג דמסקינן דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה הלכה כרבי יהודה כדפסיק בפרק זה בורר (סנהדרין דף כו:) א''ר אבהו הלכה כרבי יהודה ומכאן משמע דשרי לשחוק בקוביא דאפילו לרמי בר חמא דמפרש טעמא דמשחק בקוביא פסול משום דאסמכתא לא קניא היינו לרבנן אבל לר' יהודה דמכשר היכא דגמיר אומנות אחריתי קסבר דכה''ג לאו אסמכתא היא וטעם דלא הוי אסמכתא כדפירש הקונטרס בפ' זה בורר (סנהדרין דף כד:) משום דלא דמי לההיא דב''ע (ד' קד:) אם אוביר ולא איעביד אכלם אלפא זוזי דהתם הוי בידו ולהכי לא גמר ומקני דמעיקרא כי אתני ארעתא דלא יהיב ליה אסמכתא קמתני דטועה וסבור שלא יבא לידי כן. אבל הכא לא סמיך אמידי משום דלא ידע אי נצח או לא ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כה.) משמע גבי מפריחי יונים דקאמר וצריכא דאי תנא דתולה בדעת עצמו התם הוא דאמר קים לי בנפשאי דידענא ספי ולהכי הוי אסמכתא משמע היכא דבידו הויא אסמכתא טפי וקשה לר''ת דבסוף איזהו נשך (ב''מ דף עג:) גבי האי דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא כו' ופריך מ''ש דאם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא ומשני התם בידו הכא לאו בידו אלמא משום דלאו בידי הויא אסמכתא טפי ונראה היכא דבידו לגמרי ולא גזים כי ההוא דאם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא לא הויא אסמכתא וכן היכא דאין בידו כלל ואפילו הכי גמיר ומקני כגון קוביא וכה''ג אבל היכא דבידו ולא בידו כי ההוא חמרא דפשע ולא זבן ליה ואע''ג דיין מצוי הרבה לקנות מ''מ כיון דתלוי באחרים דאם לא ירצו למכור לו ממי יקנה הלכך לא גמר ומקני והוי אסמכתא גמורה ועוד פר''ת טעם אחר דדווקא כי ההוא דאם אני חוזר בי ערבוני מחול דפרק הזהב (בבא מציעא דף מח:) ומי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו דגט פשוט (ב''ב דף קסח.) וכל כה''ג חשיב אסמכתא שאינו מתכוין אלא להסמיך חבירו על דבריו שיאמינוהו אבל הכא אדעתא דהכי קעבדו שירויחו או זה או זה ואותם המשחקים באמנה אומר ר''י דאינו חייב לשלם דבמה יקנה דלמ''ד אסמכתא היא לא קני אפילו בקנין אלא בב''ד חשוב כדמוכח בנדרים (דף כו:) ולמ''ד לאו אסמכתא היא היאך יקנה בדברים בלא קנין בשביל שנוצח חבירו:

וְתָנֵי עֲלַהּ בְּבָרַיְיתָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הִיא, וּבֵין שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא — הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
Traduction
The Gemara resumes its difficulty: According to the above principle with regard to statements introduced with the term when, Rabbi Yehuda’s statement should be understood merely as an explanation of the previous opinion. However, a baraita was taught about the mishna: And the Rabbis say: Whether he has no occupation other than this one, or whether he has a fitting occupation other than this, this person is disqualified from giving testimony. Apparently, Rabbi Yehuda is disagreeing rather than explaining, even though he introduced his statement with the term when.
Rachi non traduit
וח''א כו'. קא ס''ד היינו ת''ק דמתניתין אלמא אימתי לחלוק:
הָהִיא דְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן הִיא.
Traduction
The Gemara answers: That opinion in the baraita, with regard to those disqualified from providing testimony, is not the opinion of the Rabbis of the mishna. Rather, it is that of Rabbi Yehuda, who maintained that Rabbi Tarfon said this opinion. The Rabbis of the mishna, however, agree with Rabbi Yehuda in this regard, and his statement serves to explain their position.
Rachi non traduit
ההיא. ברייתא משום ר''ט היא דאמר אסמכתא לא קניא אבל במתניתין לא פליג רבי יהודה אדתנא קמא אלא מפרש לטעמיה:
דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן: לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר, לְפִי שֶׁאֵין נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.
Traduction
As it was taught in a baraita with regard to naziriteship: Rabbi Yehuda said in the name of Rabbi Tarfon: In a case where two people accepted a bet, with each undertaking to become a nazirite if he lost the wager, and a doubt arose as to who won, neither one of them can possibly be a nazirite, as there is no acceptance of naziriteship without clear and definitive pronunciation. A vow of naziriteship is only binding if it was expressly pronounced, i.e., if it was clear from the outset that the person intended to become a nazirite.
Rachi non traduit
אין אחד מהן נזיר. שנים שיושבין וראו אחד בא ואמר אחד מהן הריני נזיר שזה נזיר ואמר חבירו הריני נזיר שאין זה נזיר:
להפלאה. שיהא נדרו מפורש על הודאי ולא בתורת ספק אי נזיר אותו הבא כנגדו:
אַלְמָא כֵּיוָן דִּמְסַפְּקָא לֵיהּ אִי נָזִיר אִי לָא נָזִיר הוּא — לָא מְשַׁעְבֵּיד נַפְשֵׁיהּ. הָכָא נָמֵי: כֵּיוָן דְּלָא יָדַע אִי קָנֵי אִי לָא קָנֵי — לָא גָּמַר וּמַקְנֵה.
Traduction
Consequently, it can be inferred that since he is in doubt as to whether he is a nazirite or he is not a nazirite, he does not submit himself to and accept his vow of naziriteship. Here, too, Rabbi Yehuda disqualifies those who play games of chance from delivering testimony due to the fact that they are robbers. Since the player does not know whether he will win and acquire the money or whether he will lose and not acquire it, he does not fully transfer ownership of the money with which he plays to others, which means that the one who gains from these games receives money that was not wholeheartedly given to him. He is therefore likened to a robber, at least on the rabbinic level, which disqualifies him from giving testimony.
Rachi non traduit
אי קני. אי נצח:


הַדְרָן עֲלָךְ חַלּוֹן

Traduction
MISHNA: How does one participate in the joining of Shabbat boundaries? One who wishes to establish a joining of Shabbat boundaries for himself and others places a barrel of food in the location he designates as their place of residence, and says: This is for all the residents of my town, for anyone who wishes to go on Shabbat to a house of mourning or to a house of a wedding feast situated beyond the Shabbat limit. Anyone who accepted upon himself while it was still day, i.e., before the onset of Shabbat, that he will rely on the eiruv, is permitted to rely upon it; but if one did so only after nightfall, he is prohibited to rely upon it, as the principle is that one may not establish an eiruv after nightfall.
מַתְנִי' כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בִּתְחוּמִין? מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית, וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי עִירִי, לְכָל מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. וְכָל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם — מוּתָּר, מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ — אָסוּר. שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ.
Traduction
GEMARA: Rav Yosef said: One may establish a joining of Shabbat boundaries only for the purpose of a mitzva, i.e., to enable the fulfillment of a religious obligation, but not for an optional activity. The Gemara asks: What novel element is he teaching us by this? We explicitly learned this idea in the mishna from the phrase: For anyone who wishes to go on Shabbat to a house of mourning or to a house of a wedding feast. This mishna indicates that an eiruv may be established only for the purpose of a mitzva, e.g., in order to comfort mourners or to celebrate a wedding, but not for any other reason.
Rachi non traduit
מתני' כיצד משתתפין כו' וכל מי שמקבל מבעוד יום. לסמוך על עירוב זה ולילך מותר:
גמ' אין מערבין. לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום ע''י עירוב אלא לדבר מצוה:
Tossefoth non traduit
מתני' כיצד משתתפין מניח את החבית. כל פירותיהם היו רגילים להניח בחבית כדתניא לעיל [עירובין דף פ] מביאין אח החבית של יין ושל שמן ושל גרוגרות ושל שאר כל מיני פירות:
גְּמָ' אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵין מְעָרְבִין אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: לְכָל מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה!
Traduction
The Gemara answers: This teaching is necessary, lest you say that the mishna merely teaches the usual case. Generally, a group of people would establish an eiruv in order to walk beyond the Shabbat limit only for a special purpose, such as a wedding, but one might be permitted to establish an eiruv even for an optional activity as well. Rav Yosef therefore teaches us that an eiruv may indeed be established only for the purpose of a mitzva.
Tossefoth non traduit
אין מערבין אלא לדבר מצוה. לעול דתנן אם באו נכרים למזרח וכו' ומוקי לה בגמ' בחרי מתא ופי' שם בקונטרס שצריך לצעוק לפניו הוי נמי דבר מצוה שהולך לצורך בני עירו ומפקח על עסקי רבים:
מַהוּ דְּתֵימָא: אוֹרְחָא דְמִלְּתָא קָתָנֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
We learned in the mishna: Anyone who accepted upon himself while it was still day that he will rely upon the eiruv is permitted to rely upon it on Shabbat. The Gemara comments: Apparently, learn from here that there is no halakhic principle of retroactive clarification. That is to say, there is no halakhic assumption that an uncertain state of affairs can be retroactively clarified. A later statement or action cannot retroactively clarify one’s earlier intentions as though he had explicitly stated those intentions at the outset. For if there is a halakhic principle of retroactive clarification, the eiruv should be effective even if one relied upon it only after nightfall, as it is retroactively revealed that he wanted the eiruv while it was still day.
וְכֹל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ אֵין בְּרֵירָה, דְּאִי יֵשׁ בְּרֵירָה — תִּיגַּלֵּי מִילְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּמִבְּעוֹד יוֹם הֲוָה נִיחָא לֵיהּ!
Traduction
Rav Ashi said that the mishna teaches: While it was still day. This phrase does not require one to make the decision to rely on the eiruv before Shabbat. Rather, the criterion for using the eiruv on Shabbat is whether they informed him or they did not inform him of the existence of the eiruv prior to Shabbat. In other words, if one knew about the eiruv while it was still day, he may rely on it, even if he decided to use it only after the onset of Shabbat, as the halakhic principle of retroactive clarification is accepted. However, if one was unaware of the existence of the eiruv when it came into effect at the onset of Shabbat, the matter cannot be retroactively clarified.
Tossefoth non traduit
שמע מינה אין ברירה. דלא מסתבר דאחילו בעירובי תחומין דרבנן אין ברירה כדאמרינן פרק בכל מערבין (לעיל עירובין דף לז:) מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה:
אָמַר רַב אָשֵׁי: ''הוֹדִיעוּהוּ'' וְ''לֹא הוֹדִיעוּהוּ'' קָתָנֵי.
Traduction
Rav Asi said: A six-year-old child may go out by means of his mother’s eiruv. As he is subordinate to her, he is included in her eiruv and does not require his own eiruv. The Gemara raises an objection from a baraita: A child who needs his mother may go out by means of his mother’s eiruv, but one who does not need his mother may not go out by means of his mother’s eiruv.
Rachi non traduit
הודיעוהו מבעוד יום ולא הודיעוהו קתני. הודיעוהו אע''פ שלא נתרצה מבעוד יום ונתרצה משחשיכה אמרינן הוברר שקודם זמן קניית עירוב דעתו לכך היה לא הודיעוהו עד שחשיכה מאי ברירה איכא הא לא הוה ידע דאיכא עירוב דנימא דעתיה עליה הואי:
אָמַר רַב אַסִּי: קָטָן בֶּן שֵׁשׁ יוֹצֵא בְּעֵירוּב אִמּוֹ. מֵיתִיבִי: קָטָן שֶׁצָּרִיךְ לְאִמּוֹ — יוֹצֵא בְּעֵירוּב אִמּוֹ, וְשֶׁאֵין צָרִיךְ לְאִמּוֹ — אֵין יוֹצֵא בְּעֵירוּב אִמּוֹ.
Traduction
And we also learned a similar halakha in a mishna with regard to a sukka: A child who does not need his mother is obligated in the mitzva of sukka by rabbinical law, so that he will be trained in the observance of mitzvot.
Rachi non traduit
יוצא בעירוב אמו. עירבה אמו לעצמה ולא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי דמסתמא דעתה עליה דלא סגי ליה בלאו אמו:
Tossefoth non traduit
קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. אף על גב דאין מערבין אלא לדבר מצוה מכל מקום יוצא קטן בעירוב אמו דאי אפשר לה להניחו משום דכרוך אחריה א''נ בקטן נמי איכא מצוה לחנכו:
וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי סוּכָּה כִּי הַאי גַוְונָא: קָטָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְאִמּוֹ — חַיָּיב בְּסוּכָּה.
Traduction
And we discussed this mishna and raised a question: But who is the child who does not need his mother? The Sages of the school of Rabbi Yannai said: This is referring to any child who defecates and his mother does not wipe him. A child who can clean himself is considered sufficiently mature for the purposes of the halakha of sukka.
Rachi non traduit
ותנן נמי גבי סוכה. כלומר וכי תימא בן שש צריך לאמו קרי ליה הא ליכא למימר דתנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא ופרשינן התם הי קטן צריך לאמו:
חייב בסוכה. מחנכינן ליה מדרבנן:
וְהָוֵינַן בַּהּ: וְאֵיזֶהוּ קָטָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְאִמּוֹ? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כָּל שֶׁנִּפְנֶה וְאֵין אִמּוֹ מְקַנַּחְתּוֹ.
Traduction
Rabbi Shimon ben Lakish said: Any child who wakens from sleep and does not call: Mother, is obligated in the mitzva of sukka. The Gemara expresses surprise at this statement: Can it enter your mind that every child who cries: Mother is considered to be one who needs his mother? Much older children also call out to their mothers for assistance when they awaken. Rather, say that the halakha includes any child who wakens from sleep and does not persistently call: Mother, Mother. A minor who arises only when his mother comes is classified as one who needs his mother.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: כָּל שֶׁנֵּיעוֹר וְאֵינוֹ קוֹרֵא ''אִימָּא''. ''אִימָּא'' סָלְקָא דַּעְתָּךְ? גְּדוֹלִים, נָמֵי קָרוּ. אֶלָּא אֵימָא: כָּל שֶׁנֵּיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְאֵינוֹ קוֹרֵא ''אִימָּא, אִימָּא''.
Traduction
The Gemara continues. The Sages who discussed the mishna asked: And at what age is a child no longer considered to be in need of his mother? Such a child is one about four years old or about five years old, as some children become independent of their mothers earlier than others. This poses a difficulty to the opinion of Rav Asi, who maintains that even a six-year-old child is considered to be in need of his mother, and may go out by means of his mother’s eiruv.
Rachi non traduit
ואינו קורא אימא. כיון דלא קרי ההיא שעתא לאו צריך הוא:
ופרכינן אימא סלקא דעתך גדול נמי קרי. כלומר לא משוית ליה אין צריך לאמו עד שיהא ניעור משנתו ולא יקרא אימא הא אי קרא אימא צריך לאמו משוית ליה הא אפילו גדול דרכו בכך:
אלא כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא. דלא צוח עד דאתיא לקמיה הוי אינו צריך לאמו:
וְכַמָּה? כְּבַר אַרְבַּע, כְּבַר חָמֵשׁ.
Traduction
Rachi non traduit
וכמה. בר כמה שני הוי:
כבר ארבע כבר חמש. קרי ליה אין צריך לאמו כל חד לפום חורפיה אלמא מכי הוי בר חמש בעי לזכוייה וטפי מבר ד' לא קרי ליה צריך לאמו דליפוק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source